המשך הפוסט הקודם

התובענות

1.         לפני בקשה לביטול פסק בוררות (הפ"ב 44269-07-14), ובקשה לאישורו (הפ"ב 49739-07-14), שעניינן פסק בוררות שניתן ביום 22.4.2014, על ידי הבוררת עוה"ד דפנה (הורוביץ) כהן (להלן: "פסק הבוררות" ו"הבוררת").

העובדות הצריכות לעניין

2.         בין המבקש בבקשה לביטול פסק הבוררות, דוד לאופר (להלן: "המבקש"), לבין המשיב, מיכאל יוסיפוביץ, הוא המבקש בבקשה לאישור פסק הבוררות (להלן: "המשיב"), נחתם ביום 17.1.2008, הסכם שכותרתו "הסכם הלוואה ומשכון" (להלן: "הסכם ההלוואה"), לפיו המשיב הלווה למבקש סך של 310,000 ₪, בתנאים המפורטים בהסכם.

3.         בעקבות חילוקי דעות שנתגלעו בין הצדדים בעניין פרעון ההלוואה, נחתם הסכם נוסף, מיום 26.9.2011, הכולל סעיף בוררות לפיו: "לצורך הכרעה במחלוקת שבין הצדדים … ימנו הצדדים באמצעות באי כוחם … בורר מוסכם, אשר ישמע את טענות הצדדים ויבחן ראיותיהם. לא יגיעו באי כח הצדדים להסכמה בדבר זהות הבורר … יתמנה הבורר על ידי לשכת עורכי הדין … הבורר יכריע במחלוקת בפסק דין תוך 30 יום מעת מינויו. פסק הדין יהיה תמציתי ולצדדים תהא זכות ערעור עליו…" (סעיף 5 להסכם מיום 26.9.2011).

4.         לאחר מינוי הבוררת, התקיימה ביום 5.9.2012, ישיבת בוררות ראשונה במסגרתה הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן:

"1.        לאור היקף הסכסוך כפי שהוצג על ידי הצדדים, תתנהל הבוררות במסלול "סדר דין מהיר" בהתאם לתקנון הבוררות של לשכת עורכי הדין בישראל.

2.         הדיון המהיר יתקיים על-פי כתב תביעה וכתב הגנה אליהם יצורפו מלוא המסמכים הרלבנטיים…

3.         התובע יגיש כתב תביעה מטעמו בתוך 45 ימים מהיום. הנתבע יגיש כתב הגנה מטעמו בתוך 45 ימים מהיום בו קיבל את כתב התביעה…

4.         הדיון המהיר יתקיים בהקלדה או בהקלטה, לפי החלטת הצדדים.

5.         לישיבת הבוררות הבאה יביאו הצדדים את ראיותיהם ולאחר מכן יסכמו את טענותיהם בעל-פה.

6.         הצדדים יפעלו על-פי הסמכויות והתנאים שהוגדרו בסעיף 5 לחוזה מיום 26.09.2011, למעט זכות ערעור על פסק הבוררת (ההדגשה במקור – ב.ט.).

7.         הבוררת תהייה פטורה מהדין המהותי וכפופה לסדרי הדין. (כך במקור – ב.ט.).

8.         הצדדים מתחייבים לשאת בשכר-טרחת הבוררת בסך של -.7,500 ₪ בחלקים שווים, בהוצאות ניהול ההליך, לרבות תיעוד מהלך הבוררות, שכ"ט מומחים אם ימונו, אגרות, הוצאות נלוות וכיו"ב…".

            ההסדר הדיוני האמור אושר בחתימת ידם של באי כח הצדדים, על גבי פרוטוקול ישיבת הבוררות (נספח ג' לתגובת המשיב, להלן: "ההסדר הדיוני").

5.         ביום 28.10.2013, ניתנה על-ידי הבוררת החלטה במסגרתה מינתה הבוררת מומחה לצורך חישובי ההצמדה והריבית.

במכתב מיום 11.11.2013, ציין ב"כ המבקש כי "קיבל בפליאה" את החלטת הבוררות וביקש כי הבוררת תפרט את החלטתה מיום 28.10.2013, בפרט נוכח הזמן שחלף מאז תום שמיעת הראיות.

ב"כ המשיב הגיש בקשה למתן פסק דין מבלי להיעזר בשרותי מומחה, במסגרתה טען כי בהעדר ראיה לסתור, יש לקבל את התחשיב מטעמו. יחד עם זאת, המשיב הבהיר כי העביר את חלקו בשכר המומחה ואף נאות לשאת בחלקו של המבקש בשכר המומחה, היה והבוררת תמצא לנכון שלא להיעתר לבקשה.

6.         ביום 24.4.2014, ניתן פסק הבוררות.

7.         במסגרת פסק הבוררות, דחתה הבוררת את טענת המבקש כי הסכם ההלוואה בוטל על ידי הצדדים ביום חתימתו. הבוררת קבעה כי גרסת המבקש "התמוטטה כליל בחקירתו הנגדית…", וכי על אף שהצדדים הסכימו ביום חתימת הסכם ההלוואה על ביטולו של ההסכם וחתמו על מסמך ביטול (להלן: "מסמך הביטול"), הרי שביום 20.1.2008, אישרו הצדדים בחתימת ידם על גבי מסמך הביטול כדלקמן: "אנו הח"מ דוד לאופר ומיכאל יוסיפוביץ, חוזרים בנו מכתב הביטול לעיל, וברצוננו לקיים ככתבו וכלשונו את הסכם ההלוואה והמישכון שנחתם ביננו ביום 17.1.08 לרבות משכון הזכויות על פיו".

הבוררת ציינה כי המבקש לא צירף את מסמך הביטול במלואו אלא רק את חלקו העליון, בעוד שבחלקו התחתון של המסמך מפורטת הסכמת הצדדים מיום 20.1.2008, לפיה הצדדים חזרו בהם מכתב הביטול (סעיף 20.3 לפסק הבוררות).

יצוין כי גם לבקשה לביטול פסק הבוררות, צורף מסמך הביטול בלבד, ללא התוספת המופיעה בחלקו התחתון של המסמך (נספח ב'2 לבקשה). המסמך בנוסחו המלא והשלם, צורף לתגובה לבקשת הביטול (נספח ג' לתגובת המשיב).

חיזוק נוסף למסקנתה בדבר תוקף הסכם ההלוואה, מצאה הבוררת בהסכם מיום 26.9.2011, המאריך את תוקף הסכם ההלוואה (סעיף 21 לפסק הבוררות).

8.         לאחר שקבעה כי הסכם ההלוואה תקף, דנה הבוררת בשאלת מועדי הפרעון המוסכמים אל מול מועדי הפרעון בפועל, וקבעה בסעיפים 34 – 27 לפסק הבוררות את המועדים בהם נפרעו סכומים שונים על חשבון ההלוואה ואת יתרת קרן ההלוואה לצורך חישובי הצמדה וריבית, בתקופות השונות.

בכל הנוגע לחישוב הפרשי ההצמדה והריבית, הסתמכה הבוררת על חוות דעת המומחה מטעמה, מ.א. בקרה וניהול בע"מ, לפיה הפרשי ההצמדה והריבית מסתכמים בסך של 252,628.97 ₪ (להלן: "חוו"ד המומחה").

בסיכומם של דברים, קבעה הבוררת כי דין התביעה להתקבל כך שהמשיב זכאי לסכום התביעה, בסך של 250,000 ₪, כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מירבית המחויבת על-ידי בנק הפועלים ואשר תחושב בסוף תקופה ועד התשלום בפועל בהתאם לסעיף 2.5 לחוו"ד המומחה (סעיף 47 לפסק הבוררות).

9.         לאחר קבלת פסק הבוררות, הגיש המבקש "בקשה לתיקון פסק בורר".

בהחלטתה מיום 18.6.2014, דחתה הבוררת את הבקשה תוך שציינה כי הבקשה חורגת ממסגרת סעיף 22 לחוק הבוררות תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות" או "החוק"), שכן "הטעות" הנטענת אינה טעות בחישוב וכי מדובר בבקשה לתיקון מהותי של קביעות פסק הבוררות.

הבוררת הוסיפה וציינה כי טענות המבקש בדבר חריגה מסמכות אינן עילות לתיקון פסק בורר אלא עילות לביטול או ערעור על פסק בורר, עליו ויתרו הצדדים בסעיף 6 להסכם הבוררות.

10.        הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה ביום 23.7.2014, תוך שצוין בה כי היא מוגשת בטרם חלוף 45 יום מיום שנדחתה הבקשה לתיקון פסק הבוררות.

 

 

lawdata – דטהחוק

 

עיקרי הבקשה לביטול פסק הבוררות

11.        המבקש טוען כי יש להורות על ביטול פסק הבוררות מחמת חריגה מסמכות ואי מתן הזדמנות נאותה לטעון טענות ולהביא ראיות, בהתאם לעילות הביטול הקבועות בסעיפים 24(3) ו – 24(4) לחוק הבוררות.

המבקש טוען כי הבוררת חרגה מסמכותה בכך שבחלוף למעלה משנה מתום דיוני הבוררות, החליטה, בשיהוי ניכר, למנות מומחה וזאת מבלי לקבל את הסכמת הצדדים.

המבקש מוסיף וטוען כי לא ניתנה לו הזדמנות לעיין במסמכים החשבונאיים אותם העבירה הבוררת למומחה, להתנגד להם או לחקור את המומחה שכן חוות דעתו של המומחה הועברה לצדדים ביחד עם פסק הבוררות, בניגוד להוראות סעיף י"ב לתוספת לחוק הבוררות.

המבקש מוסיף וטוען כי מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(6) לחוק הבוררות שכן בהתאם להסכם הבוררות, הבוררת נדרשה לפסוק על פי הדין המהותי אלא שממצאיה וקביעותיה אינם עולים בקנה אחד עם הדין המהותי ועם העדויות והראיות שהוצגו בפניה.

עוד טוען המבקש כי מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(9) לחוק שכן תוכנו של פסק הבוררות עומד בניגוד לתקנת הציבור בכך שהמבקש חוייב בסך של כ – 250,000 ₪ ומדובר למעשה בריבית בשיעור של 6,000% על סכום חוב בסך של 4,720 ₪ – מה שמנוגד לתקנת הציבור ולדין המהותי.

המבקש הוסיף וטען להתקיימות עילות הביטול הקבועות בסעיפים 24(5) ו – 24(6) לחוק בשל אי הכרעה בחלק מהמחלוקות והעדר הנמקה, ועילת הביטול הקבועה בסעיף 24(8) לחוק בשל מתן פסק הבוררות לאחר שעברה התקופה לנתינתו.

עיקרי התגובה לבקשה

12.        המשיב מתנגד לבקשה לביטול פסק הבוררות ועותר לאישורו. המשיב טוען כי הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה לאחר למעלה מארבעה חודשים ממועד קבלת פסק הבוררות, ולאחר חלוף המועד הקבוע בסעיף 27(א) לחוק הבוררות, לפיכך דינה להידחות. המשיב מציין בהקשר זה כי הבקשה לתיקון פסק הבוררות, הוכתרה בכותרת מטעה שכן מדובר למעשה בבקשה לביטול פסק בוררות כך שאין להחיל בנסיבות העניין את הוראת סעיף 77(ב) לחוק הבוררות, ומשלא הוגשה בקשה להארכת מועדים, דין הבקשה להידחות.

המשיב הוסיף וטען כי לא מתקיימת עילה לביטול פסק הבוררות וכי פסק הבוררות מבוסס על הדין המהותי, לאחר שההליכים התנהלו באופן ראוי.

דיון

13.        לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה לביטול פסק הבוררות ובנימוקי התגובה ושמעתי טענות ב"כ הצדדים, סבורה אני כי דין הבקשה לביטול פסק הבוררות להידחות על הסף מחמת איחור בהגשתה.

כן סבורה אני כי גם בחינת טענות הבקשה לגופן, מובילה לדחיית הבקשה שכן אין מקום בנסיבות העניין להורות על ביטול פסק הבוררות – ואפרט נימוקי.

המועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות

14.        סעיף 27(א) לחוק הבוררות קובע: "לא יזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור 45 יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש… בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שירשמו…".

אין חולק כי פסק הבוררות ניתן ביום 24.4.2014. המבקש טוען, כאמור ברישא לבקשה לביטול פסק הבוררות כי זו הוגשה במועד נוכח החלטת הבוררת מיום 18.6.2014, בבקשה שהגיש לתיקון פסק הבוררות.

סעיף 27(ב) לחוק הבוררות קובע: "הייתה פניה לבורר לפי סעיף 22, תתחיל התקופה של 45 יום מהיום שהבורר החליט או צריך היה להחליט בפניה…".

בעניין זה מקובלת עלי טענת המשיב כי הבקשה שהוכתרה בכותרת "בקשה לתיקון פסק בורר", אינה בקשה לתיקון, ומהותה למעשה בקשה לביטול פסק הבוררות ושינוי קביעותיו המהותיות.

15.        עיון ב"בקשה לתיקון פסק בורר" (נספח ז' לבקשה לביטול פסק הבוררות), מעלה כי לא מדובר בבקשה לתיקון טעות סופר או טעות בחישוב וכיוצא באלה עניינים בהתאם לסמכות הנתונה לבורר על פי סעיף 22 לחוק הבוררות. הבקשה עוסקת בטענות מהותיות נגד קביעות פסק הבוררות ובקשה לשינויין וביטולן. כן פורטו בבקשה טענות המהוות עילה לבקשה לביטול פסק בוררות דוגמת הטענה לחוסר סמכות ופסיקה בניגוד לדין המהותי ובניגוד לראיות שהוצגו. די בהקשר זה להפנות לעתירה בסיפת הבקשה ל"תיקון פסק בורר" שנוסחה בזו הלשון: "… לאור האמור לעיל, ועל מנת שלא ניתן פסק בורר בחריגה מסמכות מתבקש כב' הבורר הנכבד לדון בשנית בהכרעתו, תוך תיקון הסכומים אשר נדרש המבקש לשלם לידי המשיב" (סעיף 18 לבקשה לתיקון פסק בורר).

16.        משהבקשה לתיקון פסק הבוררות, אינה מהווה על פי טיבה ומהותה, בקשה על פי סעיף 22 לחוק הבוררות, אין בהגשתה כדי להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות.

בעניין זה ציינה המלומדת פרופ' סמדר אוטולנגי, בספרה "בוררות דין ונוהל", מהדורה רביעית מיוחדת (2005), כי המבחן הקובע בשאלה אם בקשה שהוגשה לבורר היא בבחינת "פניה לבורר לפי סעיף 22", כמשמעה בסעיף 27(ב) לחוק, הוא תוכן הבקשה ולא כותרתה, וכדבריה: "… "אין די בכך שהמבקש מכתיר את פנייתו אל הבורר בכותרת "פניה לפי ס' 22" כדי שהבקשה אמנם תראה כפניה על פי הסעיף, אלא דין הוא שהבקשה תתגדר במסגרת העניינים המנויים בסעיף, ואם יש ניגוד בין תוכן הבקשה לכותרתה – תוכנה הוא הקובע". לכן לא יוכל בעל דין לפנות אל הבוררים בטענות שונות שזכרן לא בא באותו סעיף וכל זאת כדי לדחות את המועד לתחילת מניין 45 ימים" (שם, בעמ' 1133 – 1132). כן ראו לעניין זה בש"א 9164/01 ר.א.מ מהנדסים קבלנים בע"מ (בפירוק) נ' עמותת שכונת קוטג'ים בשועפאט (בפירוק) פ"ד נו(2) 481 (2002), שם נקבע על-ידי כב' הרשם (כתוארו אז), שחם: "לא כל בקשה הנחזית להיות בקשה לפי סעיף 22 לחוק הבוררות נושאת עמה את האפקט של הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר…".

17.        משנמצא כי הבקשה לתיקון פסק בוררות אינה מהווה, על פי תוכנה ומהותה, בקשה על פי סעיף 22(א) לחוק, אין תחולה להוראת סעיף 27(ב) לחוק הבוררות. בנסיבות אלה, הבקשה לביטול פסק הבוררות, הוגשה בחלוף המועד הקבוע בסעיף 27(א) לחוק. משלא הוגשה בקשה ערוכה כדין להארכת המועד להגשתה, דין הבקשה לביטול פסק הבוררות להידחות על הסף, מחמת איחור בהגשתה.

עילות הביטול הנטענות

18.        בבחינת למעלה מן הצורך, ראיתי להתייחס בקצירת האומר לעילות הביטול הנטענות.

חריגה מסמכות

19.        בנסיבות העניין, לא ניתן לקבל טענת המבקש בדבר חריגה מסמכות בשל עצם העובדה שהבוררת ראתה למנות מומחה לביצוע חישובי ריבית והצמדה. בהסדר הדיוני שגובש בישיבת הבוררות מיום 5.9.2011, נקבע בין היתר כי הצדדים מתחייבים לשאת בהוצאות הבוררות, "לרבות תיעוד מהלך הבוררות, שכ"ט מומחים אם ימונו, אגרות, הוצאות נלוות וכיו"ב…" (סעיף 8 להסדר הדיוני). מכאן שהבוררות הוסמכה במפורש להורות על מינוי מומחה מטעמה, והצדדים התחייבו לשאת בשכרו.

העדר אפשרות לטעון טענות ולהביא ראיות

20.        יש מידה רבה של צדק בטענת המבקש, כי עצם העובדה שחוות דעת המומחה שמונה על-ידי הבוררת, לצורך חישוב הפרשי ההצמדה והריבית, הועברה לצדדים ביחד עם פסק הבוררות אינה מתיישבת עם הוראת סעיף י"ב לתוספת לחוק הבוררות, הקובע כי מקום בו מונה מומחה: "… עותק מחוות דעתו של המומחה יימסר לבעלי הדין והם רשאים להתנגד לה ולדרוש את חקירת המומחה כאילו היה עד מטעם הבורר…". מכאן שהיה על הבוררת להעביר את חוות דעת המומחה שמונה מטעמה, לב"כ הצדדים, בטרם מתן פסק הבוררות, ולאפשר להם לטעון טענותיהם בעניין חווה"ד או לדרוש את חקירת המומחה, ויש להצר על כך שהדבר לא נעשה. לכאורה, עשויה התנהלות מעין זו לבסס את עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות בשל העדר הזדמנות לטעון טענות או להביא ראיות. יחד עם זאת, בנסיבות העניין איני סבורה כי היה בטענה זו כדי להוביל לביטול פסק הבוררות. עיון בחוות הדעת מעלה שמדובר בחישוב הפרשי הצמדה וריבית, על פי הקביעות המהותיות שנקבעו על-ידי הבוררת ביחס למועדי פרעון ההלוואה ואופן חישוב הפרשי ההצמדה והריבית המגיעים למשיב על פי הסכם ההלוואה. כפי שצוין בפסק הבוררות, המבקש לא סתר את התחשיב שהוגש על-ידי המשיב באשר לאופן חישוב הפרשי ההצמדה והריבית, ולא הציג תחשיב אחר מטעמו. חרף זאת, ראתה הבוררת למנות מומחה מטעמה. חוות דעת המומחה, נערכה על פי הנחיות הבוררת ועל פי קביעותיה ביחס למועדי פרעון ההלוואה. המבקש לא צירף לבקשה לביטול פסק הבוררות, חוות דעת של מומחה או למצער תחשיב המצביע על כך שנפלה טעות בחישובים שנערכו על-ידי המומחה, על בסיס הקביעות והנחות היסוד שהונחו בפניו על-ידי הבוררת, כמפורט בסעיף 1 לחוות הדעת. כשמדובר בחוות דעת שעניינה חישוב הפרשי הצמדה וריבית על פי הנחיות הבוררת ובהתאם לקביעות המהותיות המפורטות בסעיפים 34 – 27 לפסק הבוררות, הרי משלא הוצגה ראשית ראיה לכך שנפלה טעות בחישוב שביצע המומחה, נראה כי עצם העובדה שהבוררת סטתה מהוראת סעיף י"ב לתוספת לחוק הבוררות ולא המציאה את חוות דעת המומחה לצדדים, בטרם מתן פסק הבוררות, אינה עולה כדי פגיעה מהותית בזכות לטעון טענות או להביא ראיות.

21.        יתרה מכך, על פי סעיף 26(א) לחוק הבוררות, "בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות המנויות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין". בנסיבות העניין, כאשר המבקש לא הציג חוות דעת או למצער תחשיב מפורט המצביע על כך שחוות דעתו של המומחה אינה תואמת את הקביעות המהותיות של פסק הבוררות או שנפלה בחוות הדעת טעות בחישוב, הרי שעל אף העדר האפשרות לחקור את המומחה, מה שיכול לבסס את עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות, נראה כי לא נגרם למבקש עיוות דין. זאת ועוד, גם אם הייתי משתכנעת כי מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות, הרי שבנסיבות העניין, לא היה מקום להורות על ביטול פסק הבוררות. חוות דעת המומחה מתייחסת לאופן החישוב בלבד ולא לקביעות המהותיות של פסק הבוררות. לפיכך, וכמצוות סעיף 26(ב) לחוק הבוררות, לכל היותר היה מקום להחזיר את הדיון לבוררת על מנת שיתאפשר למבקש לחקור את המומחה. אלא שכאמור המבקש לא הצביע במסגרת הבקשה על טעות שנפלה בחוות הדעת, כך שלא נראה כי נגרם לו עיוות דין או כי יש טעם והצדקה להחזרת הדיון לבוררת לצורך חקירת המומחה.

 

פסיקה בניגוד לדין המהותי

22.        בפסק הבוררות נקבע כי הסכם ההלוואה עליו חתמו הצדדים, שריר וקיים. עיון בפסק הבוררות מעלה כי לא ניתן לקבל טענת המבקש כי הבוררת פסקה  שלא על פי הדין המהותי, באופן המקים את עילת הביטול הקבועה בסעיף 24 (7) לחוק הבוררות. הבוררת נימקה את קביעותיה על בסיס ניתוח עדויות הצדדים והמסמכים שהוצגו בפניה, ועצם העובדה שראתה לדחות את גרסת המבקש שכדבריה "התמוטטה כליל בחקירתו הנגדית", אין משמעה שפסקה בניגוד לדין המהותי. הלכה היא כי לצורך עילת ביטול זו, יש להבחין בין טעות אפשרית ביישום הדין לבין התעלמות מהדין המהותי, וכי רק זו האחרונה, מקימה עילה לביטול פסק בוררות, ראו לעניין זה, רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר (4.3.2010) (להלן: "פס"ד כרמל התפלה"), שם נפסק מפי כב' השופט דנציגר: "… ויודגש כי פיקוחו של בית המשפט בהתאם לעילה זו אינה ביקורת "ערעורית", אלא מדובר בביקורת האם אכן פעל הבורר בהתאם להתנאת הצדדים, קרי, לפסוק על פי הדין… כאמור אם הבורר התעלם מהדין ביודעין ובמכוון – יבוטל הפסק, אולם אם הבורר התכוון לפסוק בהתאם לדין וטעה לגביו אין זו עילה לביטול הפסק… בבוררות שבה כפוף הבורר לדין המהותי, משהתברר כי הבורר החיל את הדין על המחלוקת שבפניו לא יזקק בית המשפט לטענות בדבר אופן החלת הדין, ובכלל זה לטענות כי הבורר שגה בפרשנות הדין ובדרך החלתו על מערכת היחסים בין הצדדים…", כן ראה, רע"א 7765/07  קופת חולים מאוחדת נ' ג'נח (6.11.2007).

כאמור, פסק הבוררות מבוסס על ניתוח מערכת ההסכמים בין הצדדים ובחינת גרסאותיהם ועדויותיהם. טענות המבקש הינן טענות בעלות אופי ערעורי ואין בהן כדי להקים עילה לביטול פסק הבוררות מחמת פסיקה בניגוד לדין המהותי.

23.        כן לא ניתן לשעות לטענת המבקש כי על חוב בסך 4,720 ₪, חויב בתשלום ריבית בשיעור של 6,000%, שהרי הבוררת לא קיבלה את גרסתו של המבקש ביחס לגובה החוב, וקבעה באופן מפורש וברור את סכום ההלוואה, את הסכומים שהמבקש שילם על חשבון ההלוואה ואת יתרת הקרן שנותרה לפרעון לגבי כל תקופה ותקופה, כמפורט בסעיפים 34 – 27 לפסק הבוררות.

 

דיון בטענות הנוספות

24.        לא ניתן לקבל את טענת המבקש כי פסק הבוררות עומד בניגוד לתקנת הציבור בשל חיוב המבקש בריבית בשיעור 6,000%. גרסתו של המבקש ביחס לגובה החוב נדחתה כך שאין ממש בטענה לגבי שיעור הריבית הנטען. בנסיבות העניין, אין בתוכנו של פסק הבוררות דבר העומד בניגוד לתקנת הציבור ועילת הביטול הקבועה בסעיף 24(9) לחוק הבוררות, אינה מתקיימת בענייננו.

25.        אשר לטענה כי מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(8) לחוק הבוררות, שכן הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו, יוזכר כי על פי סעיף 26(ג) לחוק הבוררות "לא תישמע טענה של בעל דין שפסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק, את הזכות לטעון טענה זו". אכן הליכי הבוררות התמשכו והבוררת הסבירה זאת בנסיבות אישיות (נספח ה' לתגובת המשיב), יחד עם זאת, המבקש לא הודיע בכתב לבוררת, לפני מתן פסק הבוררות, כי הוא שומר לעצמו את הזכות לטעון טענה בעניין אי מתן פסק הבוררות במועדו, כאמור בסעיף 26(ג) לחוק הבוררות, כך שגם דין טענה זו להידחות.

26.        המבקש הוסיף וטען לעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(6) לחוק הבוררות, בטענה כי פסק הבוררות חסר הנמקה. עיון בפסק הבוררות מצביע על כך שמדובר בפסק בוררות מנומק. טענת המבקש כי נימוקי פסק הבוררות "שגויים" ואינם מבוססים על "עובדות המקרה האמיתיות", כנטען בסעיף 54 לבקשה, אינה מקימה עילה לביטול פסק הבוררות.

הערות לפני סיום

27.        לפני סיום ראיתי לציין כי אני רואה בחומרה רבה את העובדה שמסמך הביטול שצורף כנספח ב'2 לבקשה לביטול פסק הבוררות, צורף באופן חלקי, בעוד שהמסמך המלא שצורף כנספח ג' לתשובת המשיב כולל את חזרת הצדדים מהודעת הביטול. הבוררת התייחסה בפסק הבוררות לכך שהמבקש הגיש מסמך חלקי (סעיף 20.3 לפסק הבוררות). ניתן היה אך לצפות כי המבקש לא יחזור ויגיש גם לבית המשפט מסמך חלקי שאינו משקף את הסכמות הצדדים לאשורן ואף ויסתמך עליו בטענותיו.

28.        בבקשה לביטול פסק הבוררות נטען כי "… כבוד הבוררת קבעה בפרוטוקול ישיבת בוררות מיום 5.9.2012 על דעת עצמה, באופן תמוה ובניגוד למוסכם בין הצדדים, כי הצדדים יפעלו על פי הסמכויות והתנאים שהוגדרו בסעיף 5 לחוזה מיום 26.9.2011 וזאת למעט זכות הערעור על פסק הבוררות. יודגש, כי הצדדים מעולם לא הסכימו לותר על זכות הערעור, וככל שכב' הבוררת החליטה על כך, הרי שהיא עשתה זאת על דעת עצמה ומבלי להתייחס לרצונם של הצדדים הבאים להליך הבוררות בפניה, וככל הנראה כי הבוררת פעלה משיקוליה שלה לשנות ולסטות מהסכם הבוררות מעת לעת תוך העלמות בוטה ממנו ותוך שהיא משנה בו פרטים מהותיים כגון זכותם של הצדדים לערער על פסק הדין והכל תוך יצירת בוקרה ומבולקה בהסכם הבוררות משיקוליה שלה" (ההדגשות במקור – ב.ט.) (סעיף 50 לבקשה לביטול פסק הבוררות).

במסגרת ההסדר הדיוני המפורט בפרוטוקול ישיבת הבוררות מיום 5.9.2012, הוסכם על וויתור על זכות הערעור על פסק הבוררות (סעיף 6 להסדר הדיוני, נספח ג' לתגובת המשיב). ההסדר הדיוני אושר בחתימת ידם של ב"כ הצדדים. אין להקל ראש בהטחת טענות והאשמות חמורות מעין אלה כנגד הבוררת, ללא כל בסיס, וחמור מכך – בניגוד להסדר דיוני שאושר בחתימת ידו של ב"כ המבקש. נראה כי התנהלות מעין זו, אינה מתיישבת עם חובתו של עורך דין בניהול הליכים משפטיים ובניסוח כתבי טענות.

סיכום

29.        מהנימוקים המפורטים ראיתי לקבוע כי הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה בחלוף המועד הקבוע בסעיף 27(א) לחוק הבוררות, כך שדינה להידחות על הסף.

גם לגופם של דברים לא מצאתי כי מתקיימת עילה מעילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, כך שדין הבקשה היה להידחות גם לגופם של דברים.

כפועל יוצא מדחיית הבקשה לביטול פסק הבוררות, אני מאשרת את פסק הבוררות מיום 22.4.2014, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך כולל של 25,000 ₪.

 

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום,  י"ט חשוון תשע"ה, 12 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.

בלהה טולקובסקי